קריסטל מכונות ומוצרי חשמל בע"מ נ' דראושה

פסק דין

רקע

בפניי מונחת תביעה שטרית שראשיתה בבקשה לביצוע שטרות, 5 במספר, שהוגשה ע"י התובעת במסגרת שני תיקי הוצאה לפועל מס' 01-58280-07-7 ו- 01-46731-07-9, ע"ס כולל של 180,000 ₪ (קרן), מועדי פירעונם לתאריכים 25.03.07, 20.04.07, 25.04.07, 31.05.07 ו- 30.06.07, הנחזים להיות משוכים מחשבונו של הנתבע לפקודת חברת "אר.אס.אס.די למסחר בע"מ" ואשר סוחרו לטובת התובעת האוחזת בהן. בהגיע זמן פירעונם, הוצגו השיקים הללו לפירעון במועדים, אך חוללו מפאת מתן הוראת ביטול וכן מחמת העדר כיסוי מספיק ע"י הבנק הנמשך.

הנתבע הגיש התנגדות לביצוע השטרות בשני התיקים שבכותרת והדיון בהתנגדויות אוחד. במסגרת ההתנגדות, טען הנתבע כי במועדים הרלוונטיים לתביעה זו ניהל עסק לממכר מוצרי חשמל ונהג לרכוש סחורה מחברת "אר.אס.אס.די למסחר בע"מ" (להלן: "החברה"), שעסקה בייבוא ושיווק מוצרי חשמל, בבעלותו ובניהולו של מר סלימאן דיאב (להלן: "דיאב").

כפי טענת הנתבע בהתנגדות, בשנת 2003 פנה אליו דיאב וביקש ממנו שימסור לידיו שיקים שנועדו להפקדה בחשבונות הבנק של החברה למטרת ניהול האשראי בבנק ולא לשם העברתם לצדדים שלישיים. הנתבע נעתר לבקשת דיאב ומסר לו שיקים רבים בסכומים של מאות אלפי שקלים מידי חודש. הנתבע גם מסר לדיאב המחאות בגין רכישות הסחורה עבור עסקו, אולם אלו היו בסכומים קטנים לעומת השיקים שניתנו לצורך קבלת האשראים. דיאב נהג להחזיר לנתבע את תמורת ההמחאות במזומן או באמצעות המחאות המשוכות מחשבונו האישי או מחשבון החברה בתוך זמן סביר ממועד מסירתן. הנתבע טען, כי תחילה היסס להיענות לבקשת דיאב, אולם נאות להיעתר לה בסופו של דבר מחשש שמא תפסיק החברה לספק סחורה לעסקו. כך פעלו הצדדים במשך שנים עד שהחברה קרסה בשנת 2007 וניתן נגדה צו פירוק. לטענתו, בין ההמחאות הללו נמנות גם ההמחאות נשוא תביעה זו. לאחר פירוק החברה נמנע דיאב מלמסור לנתבע תמורת ההמחאות הללו ואף התברר, כי סיחר אותן לתובעת בניגוד למוסכם.

לטענת הנתבע בהתנגדות, ההמחאות סוחרו ע"י החברה אגב מעילה באימון ו/או רמאות ו/או כפייה כלכלית ו/או עושק ו/או בדרך לא חוקית ושלא כדין.

עוד טען הנתבע, כי לא קיבל כל תמורה עבור השיקים הנ"ל. מדובר, לשיטתו, בכישלון תמורה מלא מכיוון שהשיקים סוחרו לתובעת לאחר המועד המוסכם לפירעון ההלוואות שבמסגרתן ניתנו ההמחאות וכי החברה לא השיבה לו את תמורת ההמחאות במועד שנקבע וחרף המוסכם ביניהם.

הנתבע הוסיף וטען, כי התובעת אינה אוחזת כשורה בשיקים, הואיל והיה עליה לדעת כי לא ניתנה תמורה בעד השיקים; היא נטלה את השיקים שלא בתום לב ובמועד סיחורם היא ידעה על הפגם בזכות הקניין.

ביום 07.07.08 נעתרה כבוד הרשמת ג'. ג'בארין-כליפה (כתוארה אז), חלקית, להתנגדויות ולנתבע ניתנה רשות להגן בטענת כשלון תמורה מלא והטענה שהשיקים סוחרו לתובעת לאחר כשלון התמורה. כבוד הרשמת ציינה, כי טענות הנתבע לעניין כפייה כלכלית, חוזה למראית עין וחוזה בלתי חוקי לא פורטו באופן הנדרש ונטענו באופן סתמי וכללי. אי-לכך, החליטה כבוד הרשמת שלא ליתן רשות להתגונן בגין טענות אלו וכי דינן להידחות. ערעור שהוגש על החלטה זו, אשר נדון בפניי נדחה ביום 16.08.2009 בעיקר מחמת האיחור הרב בהגשתו. הנתבע לא השלים עם החלטה זו והגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין האמור שאף היא נדחתה בהתאם להחלטתה של כבוד השופטת א' הלמן שניתנה ביום 15.10.09 [בר"ע (מחוזי-נצרת) 278/09].

טיעוני התובעת בסיכומים

לטענת התובעת, השיקים המחוללים הינם 'שיקים טובה' והנתבע הינו בבחינת "מיטיב, כמשמעו בסעיף 27(א) לפקודת השטרות. לטענתה, הנתבע לא הוכיח כי קיימת עסקה כלשהי העומדת בבסיס השיקים המחוללים. נסיבות המקרה דנן מלמדות, לשיטתה, כי השיקים המחוללים נמסרו לחברה על מנת שתעשה בהם שימוש לקבלת אשראי, קרי- "שיקים טובה". לאור זאת, חב הנתבע בתשלום השיקים המחוללים ל'אוחז בעד ערך', שהיא התובעת, בין אם היא ידעה כשנטלה את השטר אם אותו צד אינו אלא מיטיב, ובין אם לאו, כאמור בהוראת סעיף 27 (ב) לפקודת השטרות.

התובעת טוענת, כי הנתבע לא השכיל להוכיח קיומה של עסקה שבגינה ניתנו ההמחאות ואף לא כשלון תמורה ביחס לאותה עסקה. הנתבע לא צירף תיעוד רלוונטי, כגון חשבוניות, קבלות, תעודות משלוח, דפי חשבון בנק לביסוס טענה זו, ואף נמנע מלתת פירוט באשר לסכומי ומועדי השיקים, שלטענתו, מסר לחברה או לדיאב ואף לא מועדי השיקים הנגדיים שלטענתו קיבל מהחברה וסכומם. בכך, לא עלה בידי הנתבע להוכיח את שיטת "החלפת השיקים" שהייתה נוהגת, כך לטענתו, בינו לבין דיאב או החברה. בהעדר פירוט שכזה, לא ניתן לשעות לטענת הנתבע, כי מועדי הפירעון של השיקים שמסרו החברה או דיאב לתובעת מאוחרים למועדי הפירעון של השיקים שמסר הנתבע לחברה או לדיאב. בהעדר הוכחה, כי השיקים אכן נמסרו במסגרת עסקאות "החלפת שיקים", לא ניתן לקבוע כי מתקיים בענייננו כשלון תמורה.

לטענת התובעת, אף אם נניח לטובת הנתבע, שאכן בוצעה עסקת 'גלגול' שיקים בינו לבין החברה, אין בכך כל רבותא משום שלפי ההלכה הפסוקה, כאשר ניתן בעד שיק אחד שיק אחר בעסקת 'גלגול שיקים' הרי בכך ניתן ערך בעד השיק, שכן משמעותו של 'ערך' בפקודת השטרות, אינו כסף מזומן בלבד וכי תמורה ראויה בדיני שטרות יכול שתהיה מסירת מסמך סחיר נגדי על ידי מקבל השטר (ב"כ התובעת מפנה בסיכומיו להלכה שנקבעה בע"א 236/60 שוירץ נ' ברקליס, וכן לע"א 523/64 נחמן רייף נ' יצחק בורנשטיין). עוד נטען, כי אין בצירוף כרטסת כדי להושיע לנתבע, משום שזה האחרון הודה בעצמו, כי עסקאות "החלפת השיקים" לא היו מתועדות בספרים ולא קיבלו עיגון בפנקסי העסק.

התובעת מוסיפה וטוענת, כי הנתבע כשל בהגנתו, עת הוכח כי מועד סיחור השיקים לתובעת קודם למועד כשלון התמורה, כל זאת אף בהנחה, כי הצליח הנתבע להוכיח קיומה של עסקה וכשלון תמורה. חרף טענת הנתבע, כי קריסת החברה ארעה בחודש אפריל 2007, הודה הלה בפה מלא כי במועד זה ההמחאות נשוא המחלוקת כאן, אותן מסר לדיאב, היו כבר בידי צדדים שלישיים וביניהם התובעת. יתרה מכך, עיון בקבלות שצירפה התובעת (נספחים ב'1 - ב'3 לתצהיר התובעת) מעלה, כי השיקים סוחרו לידי התובעת, לכל המאוחר בתאריך 05.10.06, דהיינו חצי שנה לפני קריסת החברה שמהווה, אף לשיטת הנתבע, מועד כשלון התמורה.

התובעת טוענת, כי על נסיבות המקרה שלפנינו חלה ההלכה הפסוקה שנקבעה בע"א 333/61 אליעזר גויסקי נ' חיים יוסף מאיר, פ"ד טז (1) 595 בעמ' 599 (להלן: "הלכת גויסקי"), לפיה 'אוחז בעד ערך' שאינו 'אוחז כשורה' יכול להתגבר על טענת כשלון תמורה, אם סיחור השטר לאוחז קדם לכישלון התמורה. יישומה של הלכה זו על ענייננו, מוביל למסקנה כי עת נטלה התובעת את השיקים המחוללים לידיה לא חל עדיין כשלון תמורה, ולכן לא הייתה כל מניעה לסיחור השיקים ולנטילתם. התובעת טוענת, כי הינה אוחזת בשיקים המחוללים 'בעד ערך' שכן בינה לבין החברה נוהלו משך שנים קשרי מסחר, במסגרתם ניתנו, בין היתר, ההמחאות נשוא התובענה שהוסבו ע"י החברה לטובת התובעת לתשלום התמורה עבור סחורה שסיפקה האחרונה לחברה. בגין השיקים הפיקה התובעת קבלות ואותן מסרה בידי החברה. התובעת קיבלה את השיקים מהחברה, כאשר הם תקינים ושלמים לפי מראם, בטרם עבר זמן פירעונם, בתום לב ובעד תמורה מלאה. בתמיכה לטענותיה, צירפה התובעת קבלות המעידות על מועד הסיחור של השיקים וכן כרטסת הנה"ח (נספחים ד' – ד' 5 לתצהיר התובעת), מהן ניתן ללמוד על הקטנת חוב החברה כלפי התובעת לפי ערך השיקים ומועדי פירעונם. מנגד, לא עלה בידי הנתבע, כך נטען, לסתור את חזקת התמורה הקבועה בסעיף 26 לפקודת השטרות.

עוד טוענת התובעת, כי היא אוחזת כשורה בשיקים המחוללים, ובשל כך היא גוברת על טענת כשלון התמורה שהעלה הנתבע (במידה וטענה זו תתקבל ע"י ביהמ"ש). הנטל להוכיח כי התובעת אינה אוחזת כשורה מוטל על כתפי הנתבע, וזה האחרון כשל בלסתור חזקה זו. בהתאם למתווה ונטלי ההוכחה שנקבעו בהוראות סעיפים 28 ו- 29 (ב) לפקודת השטרות, הוכח כי התובעת נעשתה אוחזת בשיקים זמן רב לפני מועד הפירעון של השיקים, כמפורט מעלה. עוד הוכח, כי היא אוחזת באותם שיקים בעד ערך, זאת משום שהנתבע לא סתר את חזקת התמורה הקבועה בסעיף 29 לפקודת השטרות, וכן לאור העובדה שדפי החשבון שצורפו לתצהיר התובעת (נספחים ג'1 - ג'3 ו- ד'1- ד'3) מוכיחים קיומה של תמורה מלאה.

באשר לסוגיית תום הלב, טוענת התובעת כי לפי סעיף 91 לפקודת השטרות, אף אם יוכח כי התנהלותה של התובעת התאפיינה ברשלנות חמורה עת נטלה את השיקים לידיה, אין בכך די כדי לסייע לנתבע בהגנתו (סעיפים 49-66 לסיכומי התובעת וההפניות שם). לשיטתה, הוכח כי השיקים נמסרו לתובעת במהלך העסקים הרגיל, כאשר היא נהגה לקבל מהחברה שיקים של לקוחותיה, עליהם נמנה הנתבע, בתדירות גבוהה ובסכומים של מאות אלפי שקלים. עוד הוכח, כי שיקים אחרים שמסר הנתבע המשיכו להיפרע זמן רב לאחר מועד סיחור השיקים נשוא תביעה זו, לתובעת, ללמדך כי לא ניתן היה לדעת במועד הסיחור על קשיים של החברה.

לסיום טוענת התובעת, כי הואיל ועסקינן בתביעה שטרית בה מועלית טענת הגנה של כשלון תמורה מלא, הרי שנטל ההוכחה מתחילתו של ההליך ועד סופו רובץ על כתפי הנתבע, כאשר הנתבע כשל בהרמת נטל זה. לטענתה, הנתבע נמנע מלהביא לעדות עדים רלוונטיים וחיוניים לביסוס גרסתו, כגון דיאב, מבלי שנתן לכך הסבר המניח את הדעת. על כן, ראוי כי מחדל זה יפעל לחובתו.

טיעוני הנתבע בסיכומים

הנתבע פרש בסיכומיו טענות מטענות שונות, אולם ראיתי להידרש רק לעיקרן שיש להן נגיעה ישירה למחלוקת שבדנן.